"מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ, שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִיע"ַ
כשהרשיתי לעצמי להלחין את המילים החזקות מתוך סידור התפילה רציתי לגרום להן לרדת מעולם הרוח והכוונות הנעלות אל הרחובות הקשים של ישראל 2009. מדרכות שעליהן עניים רבים, גלויים וסמויים, פוסעים ונרמסים. התרגלנו לא לראותם, התרגלנו לזרוק מטבע קטן ולעבור דרכם כסומים באור הבהיר.
עדשת המצלמה של זיו קורן מלווה את האנשים השקופים ברגעים ציבוריים ופרטיים, מנגידה אותם מול מציאות השפע והרהב ונועצת את עיניהם כאבוקה בליבנו. כששמעתי את השיר ודפדפתי בתמונות החזקות שצילם זיו עלו בליבי ספקות רבים לגבי הצילום של העוני, האם יש למרוח את הקלון החברתי הזה על הקיר, או שמא כדאי להצניעו כדי לא לפגוע ברגשות הציבור הצופה והמצולם?
העורך ואמן הוידאו דורון סולומונס ערך עריכה מתריסה ומרגשת. כשהבטנו שוב ושוב חשנו שהמילים שנכתבו והתמונות שצולמו אכן ביקשו לדמם. אחרי לבטים התחזקנו בהחלטה שמן הראוי שנעכור מעט את שמחת השוּפוּניזם, את צהלת היש, את תופי המצעדים ואת נצנוצי הזוהר והממון, כדי להזכיר ולו לרגע ש"הנה זה בא הנה זה כאן גם אצלנו".
שימו לב – תמונות קשות לצפיה. נשמו עמוק ושפטו בעצמכם.
Studio