אהרן רזאל, אומן מוערך מאוד בקרב קהלים רבים בישראל, יוצא למסע יצירתי נוסף, והפעם בקצה – ממתין לו האלבום העשירי. לאחר שהאלבום קבעתי את מושבי הפך ללהיט השנה היסטרי בקרב הציבור הדתי והחרדי, כשהשיר עצמו הפך להמנון בכל ישיבה, בית יהודי, חתונה ובכל התכנסות יהודית. כעת עוצר אהרון לרגע כדי לנשום ומפתיע מחדש: והפעם בכיוון שונה לחלוטין ועדיין עם הטאץ' הרזאלי המיוחד אהרון פונה לעם ישראל, העממי, היהודי, המסורתי. זה שאולי לא שומר את כל המצוות, אבל מכבר את המסורת ואוהב את ריבונו של עולם, באמת, בלי כל הפירוטכניקה…
בלהיט פסח הנוכחי כרגיל מפתיע אהרן עם מילים מקוריות ביותר: אם עד כה הלחין טקסטים מפתיעים כמו שו"ת הקרמבו, מדרש חגיגה, הקדמת ה'חכמת אדם' עם 'דעתי עליה', הפעם בחר להלחין לא פחות מטקסט של ר' שלמה קרליבך. הא לחמא עניא, הוא בעצם שיר שלכאורה רק מלחין את מילות ההגדה של פסח. אלו מילים בארמית הפותחות את הגדה "כל דכפין ייתי ויאכל…", התרגום הקלאסי הוא "כל רעב יבוא ויאכל".
ואולם, באמצעות רעיון של הרב שלמה קרליבך, מבקש אהרון רזאל לקחת את הטקסט ולהשתמש בו כמטאפורה לצימאון רוחני. "לקחתי את מילות ההגדה המתארות בפשטות את מי שרעב ומבקש משהו לאכול, והלבשתי מילים חדשות שעונות בעצם לשאלות נוספות הרלוונטיות לדור זה: על איזה רעב מדובר? מהו הצימאון?
ההסבר של רבי שלמה קרליבך מקבל משמעות עכשווית: זהו רעב רוחני לכל דבר של קדושה! לקרבת ה', לשמחה אמיתית". כל מי שרעב לקדושה, מי שצמא לקרבת ה' מוזמן להיכנס, הדברים מתקשרים עם חזון הנביא "הנה ימים באים..והשלחתי רעב בארץ.. לא רעב ללחם .. כי אם לשמוע דבר ה'…",ממשיך אהרן ומוסיף – "…יבוא החכם והתם, הבן שנידח אי שם ..מה שהיה היה, היכן שאתה אתה..
אהרן גילה פתאום שזה האלבום העשירי שלו ושהוא כבר בן ארבעים ו… החליט לשחרר מהמגירה הסודית שירים עם זווית אישית יותר, פנימית, לגעת במקורות ההשראה שלו עוד מתחילת הדרך, ברעיונות חסידיים מעולם ה'קירוב' שבעצם, היוו חלק משמעותי בתהליך שלו עצמו. השירה של אהרון בולטת ומרחפת מעל, כשהפסנתר מלווה מקרוב, כשכל הרעש נותר הפעם מחוץ לאולפן ("בלי חצוצרות ובלי שטיקים…").
לחצו PLAY להאזנה לשיר
