אייל שילוח וחיליק פרנק בפרויקט אושפיזין של 'בשבע'

מאת: יוסי אשרי | י״א בתשרי ה׳תשע״ו (24/09/15) 11:14 | חדשות מוזיקה יהודית | הדפס

האחד עירוני מרמת גן והשני חסיד ברסלב מירושלים, אבל הם נפגשים בעומק הנקודה היהודית של נגינת הכליזמר @ אייל שילוח וחיליק פרנק נזכרים במפגש הראשון שלהם בהופעה, ומגלים במפתיע היסטוריה משפחתית משותפת

משה גלנץ

הנסיעה הבלתי נגמרת ועמוסת הפקקים בדרך העולה לירושלים בבוקרו של יום ראשון לא הייתה קשה לו כמו הטיפוס בסופו של המסע, בגרם המדרגות הצר והאינסופי באחד מבנייניה של השכונה הציורית זכרון משה בירושלים.

אך כשהכנר הבינלאומי אייל שילוח (52) נכנס סוף סוף ובאיחור אופנתי, מתנשף כולו, אל ביתו הפשוט של נגן הקלרינט חיליק פרנק (37), קשה היה להחמיץ את החיוך שהיה מרוח על פניו. "אם הייתי מתגורר פה, לא הייתי יוצא מהבית רק מהפחד שאצטרך לעלות את זה בחזרה", אומר שילוח, ופרנק שלא נשאר חייב עונה בנונשלנטיות: "אם היית גר פה כנראה שהיית שוקל כמה קילו פחות", ולא חולפת שנייה ושניהם עומדים מחובקים.

למוזיקה יש חוקים משלה. יש בה משהו מיוחד – אם תרצו תקראו לזה קסם. הצלילים שמרכיבים אותה מצליחים לחבר אנשים שנדמה כי אין להם שפה משותפת. וכך אני מוצא את עצמי עד למפגש מרתק בין שני ענקים בתחומם, שהפכו לחברים קרובים רק בזכות המתנה שקיבלו – היכולת ליצור מוזיקה יהודית. נגן הקלרינט הירושלמי וחסיד ברסלב חיליק פרנק, שנחשב לאחד מאלו שהחיו את המוזיקה הכל-כך יהודית – הכליזמר, בפרויקטים רבים והופעות על כל במה אפשרית, יחד עם הכנר הבינלאומי אייל שילוח, צבר ישראלי טיפוסי עם נשמה יידישאית, שלצד הופעותיו התכופות ברחבי העולם עם מוזיקה קלאסית ויהודית וניהול פרויקטים מוזיקליים, הוראה וסדנאות למוזיקה, בשנים האחרונות הוא גם המנהל האמנותי של פסטיבל הכליזמרים בצפת.

כינור זה כמו סיירת מטכ"ל
המים רתחו ואייל התיישב עם הקפה, אבל אם חשבתי שבזה הסתיימו ההכנות לריאיון – מתברר שטעיתי. ישראל דוד, בנו בן ה﷓15 של חיליק (השני מתוך 13 ילדים), ניצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו ללמוד משהו – אחרי הכול, לא בכל יום מגיע כנר וירטואוז לביקור בביתו – והוא נעמד מול אייל עם כינור ופותח בניגון ירושלמי, שמוכיח שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ. "כינור זה הסיירת מטכ"ל של הכלים. צריך לסבול כדי להגיע לתוצאות", מזהיר אייל את הנער שעומד מולו בחיל ורעדה. "כשאתה בא לסיירת מטכ"ל אתה צריך להגיד לעצמך: אני מגיע לקו הסיום, לא משנה מה. גם כשאני בוכה, כואב לי, קר לי או רטוב לי. אותו דבר בלימוד כינור. לא מספיק אם אתה כישרוני, זה מסלול. אם תלמד אצלי, אני אקרע אותך כמו דג", הוא מאיים בקריצה.

"את חיליק פגשתי לראשונה בבנייני האומה ביום הזיכרון לחיילי צה"ל לפני תשע שנים. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו וגם ניגנתי איתו", פותח שילוח. "אתה זוכר?", הוא פונה לחיליק, שמתקשה להיזכר אם זאת הייתה אכן הפעם הראשונה, אך בסוף נכנע. "ניגשתי אליך ושאלתי: אתה חיליק פרנק? נתנו לנו לנגן יחד את השיר 'גם כי אלך בגיא צלמוות', עשינו חזרה מהירה ותוך חמש דקות היינו מוכנים. אחרי שירדנו מהבמה, הלכתי אל מאחורי הקלעים ואתה אמרת שאתה חייב ללכת הביתה ועוד מעט תחזור. אפילו אמרת שתהיה זמין בטלפון – ולא היית", סונט בו אייל, וחיליק מהנהן ומודה באשמה.

"ואז קיבלתי את הניהול האמנותי של פסטיבל הכליזמרים בצפת, ואתה היית הטלפון הראשון שעשיתי", מוסיף שילוח. "התקשרתי ואמרתי לך: לפני עשר דקות קיבלתי את המינוי, ואני רוצה להזמין אותך שתנגן בפסטיבל". חיליק מאשר: "אתה היית הראשון שהכניס אותי לפסטיבל".

אייל שילוח, כיום תושב רמת גן, גדל עד גיל ארבע אצל סבא וסבתא, משום שהוריו עבדו עד השעות המאוחרות של הלילה. אביו, שהבחין בו כבעל כישרון מוזיקלי, לקח אותו ללמוד כינור כשהיה בן שבע. סבו וסבתו עלו לארץ לאחר השואה יחד עם אמו מהעיירה פולטוסק הסמוכה לוורשה. "אני חייתי באווירה של עיירה פולנית יידישאית – שטייטעל", מבהיר אייל. "אני סוג של ישראלי צבר, אבל כשאני נכנס למאה שערים אני מרגיש בבית", הוא אומר, וחיליק קופץ: "המשפחה שלך מפולטוסק? מה אתה אומר? זה לא יאומן. גם סבא של אשתי שנפטר לפני שנתיים, משה בורנשטיין, הגיע מפולטוסק", ופתאום נדמה כי נמצא עוד חוט נוסף שמחבר בין השניים.
"אולי אתה לא יודע", מגלה אייל עוד פרט היסטורי לכבוד הגילוי המפתיע, "לעיר קראו טוסק ומתישהו הייתה שריפה גדולה וחצי מהעיר נשרפה. מאותו יום קראו לזה פולטוסק – חצי טוסק".

חיליק עבר מסלול שונה. הוא נולד וגדל בירושלים למשפחה ליטאית וירושלמית, ומכאן מגיעות הפאות המסתלסלות שמעטרות את לחייו. סבו הוא הרב צבי פסח פרנק זצ"ל, מרבניה המיתולוגיים של העיר. אביו, הרב שרגא פייבל פרנק, התקרב לחסידות ברסלב במשך השנים, ואת מוזיקת הכליזמר החדיר האב לבנו חיליק מאז שהיה קטן דרך קלטות של נגן הכליזמר גרשון קלצקין, שהיו דרך קבע ברכב.

תתארו לי מה זה כליזמר.
אייל: "היום אני יודע שכליזמר זה דבר מובנה. זה לא שאתה לוקח את הכינור ומאלתר. הקישוטים שיש לכליזמר מלווים את העם היהודי במשך הרבה מאוד שנים. אם חיליק יחפור לדעתי הוא יגלה שזה מגיע מהמוזיקה של בית המקדש".
חיליק: "אני נולדתי לתוך זה. היינו שומעים בבית וברכב את נגן הכליזמר גרשון קלצקין, ויצא שאפילו את הטעויות שלו הייתי מנגן… נולדתי במקום חרדי סגור ולא הייתה אפשרות להכיר משהו אחר. מרדכי בן דוד זה היה הכי מודרני, ר' שלמה קרליבך היה מחוץ לתחום. כשבגרתי האזנתי לכל הגדולים – נגנים שאתה יכול ללמוד מהם – והמון, אבל ללמוד את זה מתוך הבית זה אחרת. אין כמו המאמע לושן", מטעים חיליק בהברה יידישאית.

הפרופסורים נדהמו
אייל: "בפעם הראשונה שחיליק הגיע להעביר סדנת מוזיקה בצפת, הבנתי מה קרה. אני זוכר את הבום שקיבלו כל המשתתפים, כולל פרופסורים ומנהלי מחלקות באוניברסיטאות שלמדו את הכליזמר דרך מחקר, ספרים והאזנה. למה הם כל כך השתגעו ממנו? הם למדו עוד קודם לסדנה איך ניגן נגן הכליזמר שהוביל את האבא והכלה מהבית אל החופה את ניגון ה'גאס ניגון' (ניגון הרחוב), איך הוא היה רוקד, ומה היו הקישוטים המוזיקליים שהוא עשה. אבל כשחיליק נעמד מולם הם ראו את הנגן בכבודו ובעצמו. הוא יצא להם מהספר. הם הבינו שהוא לא מנגן כמו – אלא הוא הנגן עצמו".

"אני זוכר שלא נתנו לי לצאת משם", מוסיף חיליק. "הגיעו מוזיקאים גדולים לסדנה – אנשים שאם הייתי נפגש איתם אחד על אחד, הייתי רועד מהם. הכי מצחיק שחילקתי להם דף תווים לאימון, כשאני בעצמי בקושי קורא תווים. כולם מנגנים ואני מתקן אותם", הוא מוסיף בחיוך נבוך, "לא מתוך ידע של קריאה, אלא מתוך התחושה שלי. כליזמר יהודי רואה את החתונה, את שמחת בית השואבה – הוא רואה את המצב ומתאים את עצמו אליו. הכליזמר ראה פוגרומים, שואה ועלילות דם. כך לדוגמה: קינה שנכתבה על יהדות קישינב היא מנגינה ששוברת את הלב. הכליזמר מאוד מחובר לסיטואציה, ואני מנגן כל הזמן את הסיטואציה שאני נמצא בה. הסוד של הכליזמר, פרט לכך שצריך לדעת לנגן, הוא להרגיש את הרגע ולהרגיש את הנפשות. זה הרבה מעבר לתווים".

דירוג כתבה: