בשנים האחרונות, חווינו אתגרים מורכבים במיוחד בקשר הפיזי אל קברו של רבי שמעון במירון בימי ל"ג בעומר. ימי הקורונה, האסון הנורא, וכעת המלחמה שמונעת ממנו להגיע להדלקה בהר.
עם זאת, הקשר שלנו והאש של רבי שמעון רק הולכים וגוברים ומראים לנו שבכל מקום שבו נהיה, נוכל להתחבר לאש הזו. לאחר האסון במירון בשנת תשפ"א, היינו שבורים. התקשיתי למצוא מילים לנוכח הזוועה, כמו שאר כלל ישראל. ואז נתקלתי בדבריו של רבי נתן מברסלב (ליקוטי תפילות י'): אֵין לָנוּ שׁוּם סְמִיכָה וְתִקְוָה, כִּי אִם עַל תְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר, עֲלֵיהֶם לְבַד תָּמַכְתִי יְתֵדוֹתַי … וּבִזְכוּתָם וְכֹחָם הַגָּדוֹל בָּאתִי לְפָנֶיךָ הֹ'".
המילים הנפלאות והמדהימות הללו נתנו לי תקווה עצומה. ליבנו נשבר שוב ושוב. אך תכניתו של ה' אינה שבורה והיא נותרה כמות שהיא. תפילותינו יכולות להיות "נישאות" על ידי תפילות הצדיקים שלנו – זה לא השתנה. עכשיו, יותר מתמיד, נסעיר את השמים בתפילה כשאנו עומדים על כתפי צדיקינו, ובראשם רבי שמעון בר יוחאי:
"תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי".
בזכות רבי שמעון בר יוחאי, אבא, בבקשה שמע את תפילותינו, אנו רוצים לשוב הביתה.
לחצו PLAY להאזנה לשיר
