אביב גטסוף, חברו הקרוב של צביקה לביא הי"ד חשב עם עצמי איך לעבד את האבדה שלו ואז עלה הרעיון לכתוב לשיר לזכרו. למלאכה התגייסו אהרן רזאל ואביאל סולטן.
אביב גטסוף על השיר:
קשה לי לתאר במילים את חברי היקר צביקה. הוא פשוט הקרין המון טוב ואהבה עם מתיקות כזו עדינה. תמיד ניגש למציאות מתוך עין טובה וחמלה כלפי עצמו והסביבה. צביקה התמסר לדברים שחשובים לו בחיים שהיו גם מקור הכוח שלו- תורה ועבודת ה', משפחה ונתינה. יושר, ענוה, הקשבה, התמדה, פשטות והכרת הטוב היו מנת חלקו. האמין באפשרות לייצר שינויים בחיים. צביקה היה גיבור אמיתי, אדם שבחר לאהוב את כל החלקים הקיימים בו ולהיות בהתקדמות תוך עבודה מתמדת.
מאז לכתו הגעגוע אליו הוא גדול. במהלך המילואים לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו, במיוחד בשעות השמירה הדוממות של הלילה. באחת מהן חשבתי עם עצמי איך לעבד את האבדה שלו ואז עלה בי הרצון לכתוב לו שיר. צביקה היה אדם מוזיקלי וניגן על גיטרה ופסנתר לכן זה מאוד התחבר לי. גם לנו היה חיבור דרך המוזיקה והיינו שולחים אחד לשני שירים שאהבנו.
כמה יקר היה לי הקשר המיוחד עם צביקה. היא היתה מלאה בטהרה, אמת וטוב. רציתי שהעולם ייחשף לטוב הזה שצביקה הביא איתו וכך מצאתי את עצמי פונה לאהרן רזאל. לא ידעתי בדיוק מה יקרה אבל הייתי נחוש בדעתי ושלחתי לו את המילים…בהליך מופלא של מפגשים, שיחות טלפון, שליחת סקיצות ועבודה משותפת השיר הזה נולד.
כשצביקה נפצע, החובש שטיפל בו לא חשב שהוא ישרוד וביקש ממנו למסור מילות פרידה למשפחה. בשארית כוחותיו, צביקה הצליח לומר מילה אחת, את מילתו האחרונה שהיתה תמצית חייו – “אהבה”.
לחצו PLAY להאזנה לשיר
