לא קלים הם חייו של ישראל גולדברג מירושלים. עברו עליו עד הנה חיים מלאים בייסורים, הוא בן כמעט ארבעים, ואין ילדים, ועוד ייסורים כהנה וכהנה שאין כאן המקום לפורטם.
בימים אלה הוא מוציא לאור שיר שהלחין, אשר מילותיו הם פסוק בספר ישעיה פרק י"ב פסוק א': ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני".
הרעיון הטמון בשיר הוא שאנו מודים להשם לא רק בעת רצון ושמחה, אלא גם בעתות של קשיים וצרות, גם עליהם אנו מודים להקב"ה, היות ואנו מאמינים שהקב"ה כולו טוב, ודרך הטוב להטיב ולא להרע, אז הגם שלנו זה נראה רע, מכל מקום מאמינים בני מאמינים אנו שכולו טוב, ועל כך אנו מודים, וכמו שכתוב בגמ' משל בביאור דברי הפסוק הנ"ל, כדלהלן:
בגמ' כתוב 'דרש רב יוסף מאי דכתיב "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני" במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו' עכלה"ג. (נדה דף לא, א).
וכתוב בספרים הקדושים על הפסוק 'יסור יסרני י'ה וגו' שאנו אומרים בהלל, שע"י שאנו מודים להשי"ת גם על היסורים, זה מועיל שהיסורים עוזבים את האדם ללא שוב אליו. (ספר שער רוח הקדוש להאר"י הקדוש זי"ע ביחוד שמיוסד על הפסוק 'יסור יסרני י'ה).
סולן: ישראל ליברמן I לחן: ישראל גולדברג I עיבוד: אלי אוסדון I מקהלה: מקהלת ידידים העולמית
לחצו PLAY לצפייה בקליפ
