את איש מההרים כתב ארי פרייזר לפני כשנתיים, כשיר זיכרון וגעגוע לחבר ילדותו דוד מיכאל קאופלר ז"ל. המילים והלחן כנראה, היו שם תמיד, ולאחר פטירתו הופק למעשה השיר לזכרו.
ארי שכבר עבר לארה"ב, עדיין היה מגיע לבקר אותו בכל פעם שהגיע לארץ, "דוד מיכאל היה איש חכם ועמוק, שסבל ממחלה קשה מאד. כשהיינו ילדים לא חשנו במחלה, הייתה לנו ילדות רגילה לחלוטין, אולם כשכל אחד מהחברים גדל והמשיך בחייו, דוד מיכאל נשאר במקום…".
כשהוא נפטר, יצרו החברים קבוצה, קבעו סדרי לימוד והכניסו ספר תורה לזכרו. אחד החברים העלה על הכתב אמרה שהוא תמיד היה אומר: "יש קצת רוע בכולנו והרבה טוב ברובנו, אז בשביל מה לדבר אחד על השני? לכל אחד יש את החסרונות שלו…"
"איש מההרים היא דמות מסתורית, שיורדת מההרים אל המציאות היומיומית שלנו, מסתכלת באופן ציני על החיים, ומבקרת התנהלות שכוללת לעיתים הנאה מנפילה של הזולת ומה שקורה לו, ביקורת שמתבקשת – כל אימת שעסוקים בלהסתכל אחד על השני, והלכלוך הזה שעושה לנו רע בסופו של דבר".
איש מההרים הוא שיר עם מוסר השכל שמגיע מהאדם שמסתכל מחוץ לחברה בה הוא חי: רואה מהצד ותוהה "איך אפשר לחיות כך? למה אתם כחברה חיים בצורה כזאת?"
"כשהתעמקתי במילים, זה פתאום הכה בי: התיישבתי על הפסנתר ואיש ההרים וככה נכתב השיר. יש באומנות רגעים כאלה, שההשראה מתדפקת על ליבך בטבעיות, זה מה שקרה כאן, לא הייתי צריך להתאמץ, היתה לי סייעתא דשמיא ברורה ופשוטה, כנראה שחברי הטוב, שלח כוחות מלמעלה".
דוד מיכאל, אני מתגעגע.
לחצו PLAY להאזנה לשיר
