וכה כותב אהרן:
את 'חוט של תקוה' כתבנו אפרת ואני על הטיילת לחוף הים בתל אביב,
ביום של שחרור החטופים הקודם, לפני שנה.
אך האופטימיות של הגיטרה והמפוחית של אהוד בנאי, חיכו כנראה לימים אלה.
ימים בהם אנו מתרגשים כלכך ושמחים לצד החששות והכאב.
ומתוך כל התקוות אפרת הוסיפה משפט לגרסה הזאת,
לכבוד אגם ברגר שאמורה להשתחרר עכשיו: "מי זאת עולה מן המדבר? אני זאת, צלולה כאגם מי נהר". כמו כן התבשרנו שהחטוף שגיא דקל חן, קרוב משפחתנו, אמור גם כן לצאת לחופשי בקרוב. אמן!
*
כשיהושע בן נון כבש את הארץ, רחב, כמסופר בתנ"ך, ביקשה שיציל את משפחתה.
הוא הסכים אך בתנאי, שרחב תקשור על חלונה את 'חוט תקוות השני',
ביטוי כל כך יפה שנתן לנו השראה למילים.
*
זהו השיר השישי שיוצא מאז תחילת המלחמה, כל אחד מהשירים ביטא, מסתבר 'אקורד' אחר בנפש אך כולם קשורים ליצירה הלא פשוטה של ימים גדולים אלה. בינתיים אני שר, מתפלל, מחכה לאור, וקושר על חלוני חוט של תקווה…
לחצו PLAY להאזנה לשיר
